יום שני, 12 אוקטובר 2009, 20:20
נעמונת היקרה שלנו,
ביקשתי שתפתחי ותקראי את המכתב הזה במטוס, לאחר ההמראה. ועכשיו, (ואם הצלחת להתגבר על הסקרנות הטבעית שלך...) את בעיצומה של ההמראה אל המסע שלך, אל "הטיול הגדול".
וואו, כמה אנחנו שמחים בשבילך, ומתרגשים!
אני מתרגש בשבילך, הילדה הקטנה-הגדולה שלנו, בהכירי אותך, כי אני יודע לתאר לעצמי מה את הולכת לראות, לראות, ללמוד. אבל אני מתרגש עוד יותר, לקראת מה שאת הולכת לחוות ולהרגיש: תרבויות עתיקות ולא מוכרות, אתרים מדהימים ומרתקים, מראות שלא האמנת שהם קיימים, והמעניין מהכול – בני אדם שלא הכרת עד עתה, מה לא.
היות ואני קצת מכיר אותך, אני יודע שצר מלהכיל את המראות, הקולות, הריחות, הטעמים, ושתרצי לראות/לעשות/להכיר/לחוות/ללמוד את הכול....אבל את ההההההכככככככככוווווווללללללללל.
לכן, ואני יודע מניסיון אישי שזה מאוד קשה, כי מה לעשות, אי אפשר את הכול....לכן צריך למצות את הטוב ואת האפשרי. יש לי אלייך בקשה והצעה קטנה: תיהני מהכול, אבל לאט, בכייף גדול, במידה ובמשורה, בשיקול דעת, בזהירות, במחשבה – כמו שאת תמיד יודעת לעשות. אני יודע שכך יהיה, כי עוד לא פגשתי מתכננת ומאורגנת מעולה שכזו, שיודעת גם את המינון הנכון בין חופש לבין סדר, וזו מתנה אמיתית, שתדעי.
כדאי גם שאומר לך, מניסיון החיים שלי, שהחיים כולם הם מסע אחד, "טיול גדול" ובו תחנות והזדמנויות לרוב. המסע שלך למזרח, הוא הזדמנות מצוינת, מאוד מיוחדת, ואולי יחידה במינה, לזמן שלך, זמן בשבילך.
אני מאחל לך מכל לבי שתמצי את ההזדמנות הזו במלואה, ותשובי אלינו מלאת סיפוק, עתירת חוויות, טעונה באנרגיות טובות ורעננות לקראת המשך המסע של החיים, ובעיקר והכי חשוב – בריאה ושלמה (ועם תמונות...!)
כדרכנו בחמישפחה, את מצוידת בכל אמצעי הקשר, התקשורת והקשרים...אבל בהחלט קחי לך את הזמן שלך, ואנחנו נשתלב...וכמובן, אנחנו תמיד פה (ובעוד זמן לא רב, ניפגש!)
אוהב אותך תמיד (וכמו שאימא כתבה לך:), כבר מתגעגע,
שלך
אבא
נעמונת היקרה שלנו,
ביקשתי שתפתחי ותקראי את המכתב הזה במטוס, לאחר ההמראה. ועכשיו, (ואם הצלחת להתגבר על הסקרנות הטבעית שלך...) את בעיצומה של ההמראה אל המסע שלך, אל "הטיול הגדול".
וואו, כמה אנחנו שמחים בשבילך, ומתרגשים!
אני מתרגש בשבילך, הילדה הקטנה-הגדולה שלנו, בהכירי אותך, כי אני יודע לתאר לעצמי מה את הולכת לראות, לראות, ללמוד. אבל אני מתרגש עוד יותר, לקראת מה שאת הולכת לחוות ולהרגיש: תרבויות עתיקות ולא מוכרות, אתרים מדהימים ומרתקים, מראות שלא האמנת שהם קיימים, והמעניין מהכול – בני אדם שלא הכרת עד עתה, מה לא.
היות ואני קצת מכיר אותך, אני יודע שצר מלהכיל את המראות, הקולות, הריחות, הטעמים, ושתרצי לראות/לעשות/להכיר/לחוות/ללמוד את הכול....אבל את ההההההכככככככככוווווווללללללללל.
לכן, ואני יודע מניסיון אישי שזה מאוד קשה, כי מה לעשות, אי אפשר את הכול....לכן צריך למצות את הטוב ואת האפשרי. יש לי אלייך בקשה והצעה קטנה: תיהני מהכול, אבל לאט, בכייף גדול, במידה ובמשורה, בשיקול דעת, בזהירות, במחשבה – כמו שאת תמיד יודעת לעשות. אני יודע שכך יהיה, כי עוד לא פגשתי מתכננת ומאורגנת מעולה שכזו, שיודעת גם את המינון הנכון בין חופש לבין סדר, וזו מתנה אמיתית, שתדעי.
כדאי גם שאומר לך, מניסיון החיים שלי, שהחיים כולם הם מסע אחד, "טיול גדול" ובו תחנות והזדמנויות לרוב. המסע שלך למזרח, הוא הזדמנות מצוינת, מאוד מיוחדת, ואולי יחידה במינה, לזמן שלך, זמן בשבילך.
אני מאחל לך מכל לבי שתמצי את ההזדמנות הזו במלואה, ותשובי אלינו מלאת סיפוק, עתירת חוויות, טעונה באנרגיות טובות ורעננות לקראת המשך המסע של החיים, ובעיקר והכי חשוב – בריאה ושלמה (ועם תמונות...!)
כדרכנו בחמישפחה, את מצוידת בכל אמצעי הקשר, התקשורת והקשרים...אבל בהחלט קחי לך את הזמן שלך, ואנחנו נשתלב...וכמובן, אנחנו תמיד פה (ובעוד זמן לא רב, ניפגש!)
אוהב אותך תמיד (וכמו שאימא כתבה לך:), כבר מתגעגע,
שלך
אבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה