הבלוג הזה
הבלוג הזה מספר את הסיפור של הטיול הגדול של נעמה.
זו הסיבה שהצעתי לנעמה להקים את הבלוג. ובאמת, לרוב, מתפרסמים כאן פוסטים המכילים את רשמיה של נעמה, כשאנחנו מלקטים אותם מהודעות הדוא"ל ומשיחות הטלפון או הסקייפ.
אבל, יחד עם זה, הצעתי לה שזה יהיה לעתים בלוג משותף, גם לנו - ההורים. הפוסט הזה, למשל, הוא שלנו...
אז מה הסיפור?
שש בנות יקרות לנו מאוד, נעמה וחמש מחברותיה, בנות-בית בביתנו כבר למעלה מעשר שנים, מאז בית הספר היסודי, החטיבה, התיכון, שנת השירות, הצבא, ההתכוננות לקראת הבחינה הפסיכומטרית, ועכשיו - הטיול הגדול.
שש הבנות האלו נמצאו במשך שנים ארוכות יותר אחת עם השנייה, מאשר כל אחת בבית. תמיד ביחד.
ועכשיו, התפזרו להן על פני הגלובוס, ל 'הטיול הגדול':
כנרת וניצן - נסעו לדרום אמריקה, שם הן תפגושנה את ליאב, שיצאה לשם עוד קודם....
הילה ומעיין - נסעו לאפריקה, לטייל וגם להתנדב לאחת ממשלחות הסיוע באחת המדינות....
נעמה (עם חברה מהצבא) - נסעה למזרח....
ואנחנו?
ההורים של הבנות, גם הם מכירים ותיקים.
אנחנו גרים בישוב קטן יחסית, בו כולם מכירים את כולם. ובוודאי לאורך בתי הספר והשירות הצבאי של הבנות. אנחנו לא חטייארים מי-יודע-מה, אבל בכל זאת, שייכים לתקופה אחרת, כנראה: בזמננו-בגילן, לא היה "הטיול הגדול" מיד אחרי הצבא. מהצבא, התחלנו ללמוד או לעבוד, ובהמשך, עשינו "טיולים קטנים" לרוב. חלקם עם ה 'קטנים' וה 'קטנות' שלנו.
ועכשיו, "הטיול הגדול", הביא גם אותנו לסוג של התרגשות גדולה, כמובן - דאגה - למרות שאנחנו מכירים את פרי בטננו, וגם - אי ידיעה מוקדמת, המשותפת לכולנו, על הריקנות היחסית שאנחנו חווים כרגע בבית...
מסתבר לנו כעת, מי יותר מי פחות, שגם כשהן 'היו בבית', אך למעשה קיטרנו על כך שהן 'לא היו אף פעם בבית', הן היו בבית מאוד....
ואז, התכנסה לה קבוצת התמיכה (בהרכב חלקי) בביתנו להחלפת חוויות:
אגב, רשמים מצולמים או כתובים מ The Annapurna Trek בו נמצאת נעמה כרגע, עדיין אין לנו, אבל בלוגרים שכותבים על כך יש לרוב. הנה אחד מהם.
הבלוג הזה מספר את הסיפור של הטיול הגדול של נעמה.
זו הסיבה שהצעתי לנעמה להקים את הבלוג. ובאמת, לרוב, מתפרסמים כאן פוסטים המכילים את רשמיה של נעמה, כשאנחנו מלקטים אותם מהודעות הדוא"ל ומשיחות הטלפון או הסקייפ.
אבל, יחד עם זה, הצעתי לה שזה יהיה לעתים בלוג משותף, גם לנו - ההורים. הפוסט הזה, למשל, הוא שלנו...
אז מה הסיפור?
שש בנות יקרות לנו מאוד, נעמה וחמש מחברותיה, בנות-בית בביתנו כבר למעלה מעשר שנים, מאז בית הספר היסודי, החטיבה, התיכון, שנת השירות, הצבא, ההתכוננות לקראת הבחינה הפסיכומטרית, ועכשיו - הטיול הגדול.
שש הבנות האלו נמצאו במשך שנים ארוכות יותר אחת עם השנייה, מאשר כל אחת בבית. תמיד ביחד.
ועכשיו, התפזרו להן על פני הגלובוס, ל 'הטיול הגדול':
כנרת וניצן - נסעו לדרום אמריקה, שם הן תפגושנה את ליאב, שיצאה לשם עוד קודם....
הילה ומעיין - נסעו לאפריקה, לטייל וגם להתנדב לאחת ממשלחות הסיוע באחת המדינות....
נעמה (עם חברה מהצבא) - נסעה למזרח....
ואנחנו?
ההורים של הבנות, גם הם מכירים ותיקים.
אנחנו גרים בישוב קטן יחסית, בו כולם מכירים את כולם. ובוודאי לאורך בתי הספר והשירות הצבאי של הבנות. אנחנו לא חטייארים מי-יודע-מה, אבל בכל זאת, שייכים לתקופה אחרת, כנראה: בזמננו-בגילן, לא היה "הטיול הגדול" מיד אחרי הצבא. מהצבא, התחלנו ללמוד או לעבוד, ובהמשך, עשינו "טיולים קטנים" לרוב. חלקם עם ה 'קטנים' וה 'קטנות' שלנו.
ועכשיו, "הטיול הגדול", הביא גם אותנו לסוג של התרגשות גדולה, כמובן - דאגה - למרות שאנחנו מכירים את פרי בטננו, וגם - אי ידיעה מוקדמת, המשותפת לכולנו, על הריקנות היחסית שאנחנו חווים כרגע בבית...
מסתבר לנו כעת, מי יותר מי פחות, שגם כשהן 'היו בבית', אך למעשה קיטרנו על כך שהן 'לא היו אף פעם בבית', הן היו בבית מאוד....
ואז, התכנסה לה קבוצת התמיכה (בהרכב חלקי) בביתנו להחלפת חוויות:
אגב, רשמים מצולמים או כתובים מ The Annapurna Trek בו נמצאת נעמה כרגע, עדיין אין לנו, אבל בלוגרים שכותבים על כך יש לרוב. הנה אחד מהם.
יש כאן סיפור מסע פיזי, מנטאלי, מטאפורי.
השבמחקרעיון מדהים . מעבר ליצר מציצנות הקיים בכולנו יש כאן ערך מוסף משמעותי, נראה שזה גם המסע לאיתקה/ מסע התבגרות /התפקחות של של המידל חטייארים.
אהבתי
R. Skrotzki
תודה!
השבמחקבקרוב זוג Middle-חטייארים יוצאים לקטע קצר מהמסלול בעצמם...פגישה משפחתית שכזו...
הרעיון לחבור אל הבת במסעה מדליק. כל הכבוד. מהורים אחרים שמעתי שזו חוויה מדהימה וטוב שגם אתם מתכוננים לקראתה.
השבמחקגם הבלוג, כמה לא מפתיע, מצויין.
מאחלת המשך חוויה מרתקת.
ד"ש לאמא רחלי ה-מן הסתם, מודאגת.
:-)
והאבא לא?!
השבמחקחחחח
השבמחקהאבא היה הראשון, בפוסט סופר-אבהי.
האמא נשארה מאחורי הקלעים.